מי את נגה זיו?
מרפאה בעיסוק
מורה
אמא וסבתא
נגה הייתה אחת הדמויות הראשונות שהכרתי בלימודי התואר הראשון. אני מניחה שהיא כבר לימדה אותי במבוא לריפוי בעיסוק בשנה א' וחיפוש זריז בתיקיות שלי (אגרנית כפייתית כל עוד זה דברים שאפשר לשמור במחשב) מעלה מצגת, אחת מני רבות בנושא החשיבה הקלינית:
במהלך המפגש נעמה ונגה יחליפו זכרונות ממטול השקפים, ואני אהנהן בשקט. בכלל, הרבה מהדברים שעבור נגה היו אבני דרך וחידושים במהלך השנים שלה כמרפאה בעיסוק הגיעו אלי ארוזים כמודלים, גישות, כלים ואבחונים. כשהיא מספרת על כל דבר חדש כזה ממש אפשר לחוש דרכה את ההתהוות של המקצוע שלנו לכדי מה שהוא היום.
מרפאה בעיסוק
מורה
אמא וסבתא
נגה הייתה אחת הדמויות הראשונות שהכרתי בלימודי התואר הראשון. אני מניחה שהיא כבר לימדה אותי במבוא לריפוי בעיסוק בשנה א' וחיפוש זריז בתיקיות שלי (אגרנית כפייתית כל עוד זה דברים שאפשר לשמור במחשב) מעלה מצגת, אחת מני רבות בנושא החשיבה הקלינית:
 |
| מצגת של נגה, מקורס מבוא לריפוי בעיסוק שנה א' |
נגה בכלל הגיעה מהפילוסופיה והספרות, והיא מספרת את הסיפור שלה דרך אירועים היסטורים בארץ ובמקצוע. בדרך הביתה אני חושבת על שירו של יהודה עמיחי - "אפילו אהבותי נמדדות בימי מלחמה/אני אומר, זה קרה אחר מלחמת העולם/ השניה. נפגשנו יום לפני מלחמת/ ששת הימים..." וזה מתחבר לי מאוד לנגה, גם בגלל הסיפור שהיא מספרת לנו וגם בגלל העיסוק שלה בספרות שבנקודה זו התחברתי אליה בזמנו כסטודנטית.
היא מספרת לנו על ההתלבטות בין תחומי הביולוגיה ומדעי המוח לבין הספרות והצרפתית והפילוסופיה, ואיך לחלופין נגעה בשניהם, וזה מחבר אותי לשיח הפנימי שלי עם עצמי בשאלה של מה אני שמה במוקד העשייה שלי (כרגע זה מאוד ברור, אני כותבת מהר כי יש לי ערימת משימות דחופות..) ומה כרגע יושב בצד וגם לו יהיה המקום. היופי במקצוע שלנו הוא שאפשר לשלב כמעט הכל, נגה מסרת לנו על קבוצת הנשים שלה שהתקיימה שנים באותו הסטינג ואליו הכניסה כל הזמן תכנים שונים, אמנות, תנועה ועוד. כשאני בונה קבוצה זו התפיסה המנחה שלי - לעשות משהו שיהיה קבוע ומשהו משתנה, והמשהו המשתנה יכול להיות מכל הבא ליד, והוא מה ששומר על החיות והדינמיות והמגע בכל אחד כולל המנחה.
קבוצות. נגה מדברת על קבוצות שהעבירה ואני כבר כמעט חודשיים לא העברתי קבוצה ואני מרגישה את זה ממש, את החוסר בהוויה הקבוצתית, בהנחיה, בהפריה וההדדיות שעולה בקבוצה. הקבוצה השניה שלי בלימודים (בראשונה הייתי בקבוצה שהנחתה דורית חיים ליטבסקי) הייתי בקבוצה של נגה, זו הייתה כבר קבוצה יותר ללמידה על קבוצות. כאן כבר ממש העברנו קבוצה ודיברנו על זה. אני זוכרת אנקדוטות קטנות שהולכות איתי עד היום בקטנה. סוג הלמידה הזה, דרך החוויה האישית הוטבע בי אז ואני משתמשת בו היום כשאני מלמדת.
בשיחה עולים שמות רבים שזכורים לי מהאוניברסיטה וכאלו שעלו בראיונות קודמים. נגה מספרת על כל קולגה-חברה בחום ובחיבה רבה. מדהים איך היא הייתה רוב הזמן באותו האזור הגיאוגרפי והצליחה להיות בקשרים עם כל כך הרבה אנשים, ולאגור חוויות משמעותיות מכל התנסות.
היא מספרת לנו על כנס לנשים בעסקים בו השתתפה אתמול, "בלי לעשות שום דבר" כלומר, בלי להציג או להיות בתפקיד. אני חושבת שזה משהו שהוא מאוד רווח, המקום של להיות בתפקיד כל הזמן. לטפל, להרצות, ללמד, לפתח. בשנה שעברה היו לי הרבה התנסויות כאלה בכנסים וימים שלא קשורים לריפוי בעיסוק וזה היה מעניין להתבונן על הדברים מזוית אחרת ולדבר את המקום שלנו מול אנשים מתחומים אחרים לגמרי. זה מרתק. ויש גם את המקום המשוחרר מהתפקיד הרגיל, העושה ומקום להתמלא במשאבים אחרים שתוך כדי תנועה מותאמים ונכנסים ללכסיקון. כתבתי על זה לא מזמן כשהתייחסתי לרשמים שלי מכנס בשם - Therapy meets Design (למתעניינים - לינק לפוסט) ששילב בין הטיפול לעיצוב בצורה נפלאה ובריפוי בעיסוק אפשר לשלב הכל, כי עיסוקים נמצאים בכל מקום.
נגה מרגישה מאוד נוח במקום שלה, ועם הזהות העיסוקית שלה. היא עוזרת לנו עם המונח להתכוונן לחידוש שהכנסנו לאחרונה של כתיבת כמה עובדות על כל מרואיינת. ברגע שהיא אומרת את זה נראה שזה כל כך ברור, ומדהים איך לכל דבר יש לנו המשגה. והיד עוד נטויה. אנחנו בשבוע של 100 שנה למקצוע ונראה כי העתיד צופן לנו עוד הרבה התפתחויות וסיפורים.
סיון
נגה זיו
מעולם לא למדתי את אצל נגה, ובשנות עיצובי כמרפאה בעיסוק מעולם לא פגשתי אותה, אך שמה ליווה אותי לאורך הדרך מלווה תמיד בהערכה רבה, שהלכה והתגברה דרך סיפוריה של סיגל וקס חברתי. בתהליך בניית תכנית ההוראה של תחום בריאות הנפש סיגל הייתה חלק מהבסיס עליו נשענתי ופעמים רבות שמעתי אותה חוזרת לסיפורים על נגה, דרכם הייתה מציפה שאלות משמעותיות.
עם השנים נפגשנו נגה ואני מספר פעמים ותמיד לווה המפגש בחיוך מאיר ותחושה של קבלה ושמחה אותנטית.
נפגשות אצלה בבית, לקפה של אחה"צ. נכנסות שריח של עוגה שזה עתה נאפתה ממלא את חלל הבית. החיוך של נגה מקבל את פנינו, מתמקמות בטבעיות והסיפור מתחיל להירקם בעודה משתפת אותנו במינונים הייחודיים בין הקוקוס לתפוז בעוגה שאת ריחה אנחנו טועמות. "שיחקתי עם המינונים בעוגת התפוז שאותה אני אוהבת, כך היא מסבירה והפעם לטובת הקוקוס, מעניין איך יצא".
לוקחת משהו מוכר ומבוסס כמו עוגת תפוז ומוסיפה לה מרכיב חדש, עם נוכחות וטעם ברור ויוצרת באמצעותו טעם חדש לגמרי- שאיננו תפוז וגם איננו קוקוס. גם וגם....
נגה משתפת אותנו באהבות שלה, בתחומי העניין המגוונים שלה- משתפת באהבה לספרות צרפתית ופילוסופיה, התכוננה למפגש ומיד שולפת את סיפור חייה כפי שכתבה אותו בעבר עבור פרויקט התיעוד של שקדיה כהן, נושא רודף נושא, דבר אחד מוביל לשני, כל כך הרבה תכנים כל כך הרבה עשייה.
מספרות צרפתית, לפסיכיאטריה ברמת חן, לתחום הילדים לתחום הגריאטריה,הפסיכו גריאטריה לרמת חן שוב ה"קמאבק" כמו שהיא מכנה אותו. המעברים מתחום לתחום אך בכל מעבר מתבססת על אותו עוגן עקרונות הריפוי בעיסוק, כמו התפוז בעוגה, מתמקמת בתחום החדש על בסיס הידע המוכר לומדת ומתמחה, וכמו הקוקוס בעוגה יוצרת ידע חדש מעין עוגה חדשה שאופיינית לה. חוזרת לרמת חן עם גופי ידע נוירופסיכיאטריים וקוגניטיביים מחוזקת ומקצועית. יוצרת את החדש שלה שם שמבסס את הריפוי בעיסוק במקום מקצועי שאי אפשר בלעדיו. על כל פרק בו היא משתפת אותנו אני יכולה להרגיש את ההתרגשות הכנה שלה מהתוספת שלו.
על הדרך נגה יוצרת פרק חדש ומשמעותי והוא ההוראה באוניברסיטת תל אביב. שם כמו שרק היא יודעת, יוצרת תחום חדש בונה אותו מהיסוד, כולל את גופי הידע שאינם קיימים.
אני נזכרת בתחילת הדרך שלי בחוג לריפוי בעיסוק, בקריה האקדמית אונו- מקבלת על עצמי את האתגר לבנות תחום שאני כל כך אוהבת. זוכרת רגעים של אימה ואחריות כבדה ליצור ולהבנות חשיבה והבנה של עקרונות העבודה. אבל על אף גודל האחריות, שחשתי גם ידעתי שיש לי על מה להתבסס, יש גופי ידע, יש מבחר של גישות שאני יכולה לבחור בינהן, יש כלים לרוב בינהם אני יכולה להתלבט, ויש לי עמיתות שעברו את אותו הדבר בדיוק. היה בזה משהו מנחם ומרגיע. נגה התחילה את הדרך שאת אותו ידע ומשאבים שאני קבלתי כמובנים מאליהם, לא היו קיימים כלל, היא יצרה אותם. חיפשה, העמיקה, בחרה הבנתה- למעשה גם פה יצרה ידע חדש.
בסיפור של נגה יש היסטוריה, של המקצוע, של התחום , מאין ליש, כזה ברור ומבוסס ראיות . היסטוריה של מדינה ממלחמה למלחמה, היסטוריה של אנשים שאותם משלבת נגה בחיבה ופרגון בסיפוריה. אך בעיקר יש הבנה עמוקה של מהו הריפוי בעיסוק.
שומעת כל כך הרבה פעמים בעיקר מסטודנטים את הקושי שהם חווים ברב גוניות של המקצוע, בגם וגם, לומדים הכל הם אומרים ובעצם לא לגמרי מעמיקים, או לא לגמרי מבינים בתוך כל הגיוון הזה מה המיקוד.
מבינה כל כך את מה שהם אומרים, ומנסה בכל כוחי להעביר להם את אותה חוויה שנגה מצליחה להעביר לי במפגש אתה. המון גיוון, המון תחומים, המון אפשריות ובבסיסן מקצוע אחד ברור, עם עקרונות ברורים. כמו בדימוי של העוגה ההבנה הזו היא עוגת הבסיס, עוגת התפוז הבחושה והמוכרת. ואליה אפשר להוסיף טעמים ובסיסים נוספים, פעם קוקוס ופעם תפוח, ופעם אחרת נחפש משהו אחר ולא מוכר. ובכל תוספת כזו תיווצר עוגה חדשה לגמרי טעמים חדשים ניחוחות מוכרים.
פנינו לאן כמקצוע אנחנו שואלות, ולה ברור, כניסה לתחומים חדשים כאלו שעוד אין בהם הכרה של המקצוע. יצירת ידע חדש, עוגת בית חדשה.
מסיימות את הפגישה עם הבנה שהיינו יכולות לשבת עוד שעות ולדבר, על המשותף בין כולנו ועל הייחודיות, אך השמש שקעה והזכירה לנו את אורך הזמן הארוך שבילנו יחד, יוצאות לכיוון היציאה יחד עם נגה, וכרגיל ממשיכות דקות ארוכות ליהנות מהתחושה של הנעימות המשותפת שכל כך קל ליצור עם נגה. ניסים, בעלה מצטרף לשיחה וכל כך בקלות מרגישות חלק.
יוצאות מהבית והשמים נראים כמו ציור, חדש, ייחודי כזה שלא ראינו קודם, יצירה חדשה.
מרגישה ברת מזל להיות חלק מאותה יצירה בהתהוות- סקרנית.
נעמה
סיון
נגה זיו
מעולם לא למדתי את אצל נגה, ובשנות עיצובי כמרפאה בעיסוק מעולם לא פגשתי אותה, אך שמה ליווה אותי לאורך הדרך מלווה תמיד בהערכה רבה, שהלכה והתגברה דרך סיפוריה של סיגל וקס חברתי. בתהליך בניית תכנית ההוראה של תחום בריאות הנפש סיגל הייתה חלק מהבסיס עליו נשענתי ופעמים רבות שמעתי אותה חוזרת לסיפורים על נגה, דרכם הייתה מציפה שאלות משמעותיות.
עם השנים נפגשנו נגה ואני מספר פעמים ותמיד לווה המפגש בחיוך מאיר ותחושה של קבלה ושמחה אותנטית.
נפגשות אצלה בבית, לקפה של אחה"צ. נכנסות שריח של עוגה שזה עתה נאפתה ממלא את חלל הבית. החיוך של נגה מקבל את פנינו, מתמקמות בטבעיות והסיפור מתחיל להירקם בעודה משתפת אותנו במינונים הייחודיים בין הקוקוס לתפוז בעוגה שאת ריחה אנחנו טועמות. "שיחקתי עם המינונים בעוגת התפוז שאותה אני אוהבת, כך היא מסבירה והפעם לטובת הקוקוס, מעניין איך יצא".
לוקחת משהו מוכר ומבוסס כמו עוגת תפוז ומוסיפה לה מרכיב חדש, עם נוכחות וטעם ברור ויוצרת באמצעותו טעם חדש לגמרי- שאיננו תפוז וגם איננו קוקוס. גם וגם....
נגה משתפת אותנו באהבות שלה, בתחומי העניין המגוונים שלה- משתפת באהבה לספרות צרפתית ופילוסופיה, התכוננה למפגש ומיד שולפת את סיפור חייה כפי שכתבה אותו בעבר עבור פרויקט התיעוד של שקדיה כהן, נושא רודף נושא, דבר אחד מוביל לשני, כל כך הרבה תכנים כל כך הרבה עשייה.
מספרות צרפתית, לפסיכיאטריה ברמת חן, לתחום הילדים לתחום הגריאטריה,הפסיכו גריאטריה לרמת חן שוב ה"קמאבק" כמו שהיא מכנה אותו. המעברים מתחום לתחום אך בכל מעבר מתבססת על אותו עוגן עקרונות הריפוי בעיסוק, כמו התפוז בעוגה, מתמקמת בתחום החדש על בסיס הידע המוכר לומדת ומתמחה, וכמו הקוקוס בעוגה יוצרת ידע חדש מעין עוגה חדשה שאופיינית לה. חוזרת לרמת חן עם גופי ידע נוירופסיכיאטריים וקוגניטיביים מחוזקת ומקצועית. יוצרת את החדש שלה שם שמבסס את הריפוי בעיסוק במקום מקצועי שאי אפשר בלעדיו. על כל פרק בו היא משתפת אותנו אני יכולה להרגיש את ההתרגשות הכנה שלה מהתוספת שלו.
על הדרך נגה יוצרת פרק חדש ומשמעותי והוא ההוראה באוניברסיטת תל אביב. שם כמו שרק היא יודעת, יוצרת תחום חדש בונה אותו מהיסוד, כולל את גופי הידע שאינם קיימים.
אני נזכרת בתחילת הדרך שלי בחוג לריפוי בעיסוק, בקריה האקדמית אונו- מקבלת על עצמי את האתגר לבנות תחום שאני כל כך אוהבת. זוכרת רגעים של אימה ואחריות כבדה ליצור ולהבנות חשיבה והבנה של עקרונות העבודה. אבל על אף גודל האחריות, שחשתי גם ידעתי שיש לי על מה להתבסס, יש גופי ידע, יש מבחר של גישות שאני יכולה לבחור בינהן, יש כלים לרוב בינהם אני יכולה להתלבט, ויש לי עמיתות שעברו את אותו הדבר בדיוק. היה בזה משהו מנחם ומרגיע. נגה התחילה את הדרך שאת אותו ידע ומשאבים שאני קבלתי כמובנים מאליהם, לא היו קיימים כלל, היא יצרה אותם. חיפשה, העמיקה, בחרה הבנתה- למעשה גם פה יצרה ידע חדש.
בסיפור של נגה יש היסטוריה, של המקצוע, של התחום , מאין ליש, כזה ברור ומבוסס ראיות . היסטוריה של מדינה ממלחמה למלחמה, היסטוריה של אנשים שאותם משלבת נגה בחיבה ופרגון בסיפוריה. אך בעיקר יש הבנה עמוקה של מהו הריפוי בעיסוק.
שומעת כל כך הרבה פעמים בעיקר מסטודנטים את הקושי שהם חווים ברב גוניות של המקצוע, בגם וגם, לומדים הכל הם אומרים ובעצם לא לגמרי מעמיקים, או לא לגמרי מבינים בתוך כל הגיוון הזה מה המיקוד.
מבינה כל כך את מה שהם אומרים, ומנסה בכל כוחי להעביר להם את אותה חוויה שנגה מצליחה להעביר לי במפגש אתה. המון גיוון, המון תחומים, המון אפשריות ובבסיסן מקצוע אחד ברור, עם עקרונות ברורים. כמו בדימוי של העוגה ההבנה הזו היא עוגת הבסיס, עוגת התפוז הבחושה והמוכרת. ואליה אפשר להוסיף טעמים ובסיסים נוספים, פעם קוקוס ופעם תפוח, ופעם אחרת נחפש משהו אחר ולא מוכר. ובכל תוספת כזו תיווצר עוגה חדשה לגמרי טעמים חדשים ניחוחות מוכרים.
פנינו לאן כמקצוע אנחנו שואלות, ולה ברור, כניסה לתחומים חדשים כאלו שעוד אין בהם הכרה של המקצוע. יצירת ידע חדש, עוגת בית חדשה.
מסיימות את הפגישה עם הבנה שהיינו יכולות לשבת עוד שעות ולדבר, על המשותף בין כולנו ועל הייחודיות, אך השמש שקעה והזכירה לנו את אורך הזמן הארוך שבילנו יחד, יוצאות לכיוון היציאה יחד עם נגה, וכרגיל ממשיכות דקות ארוכות ליהנות מהתחושה של הנעימות המשותפת שכל כך קל ליצור עם נגה. ניסים, בעלה מצטרף לשיחה וכל כך בקלות מרגישות חלק.
יוצאות מהבית והשמים נראים כמו ציור, חדש, ייחודי כזה שלא ראינו קודם, יצירה חדשה.
מרגישה ברת מזל להיות חלק מאותה יצירה בהתהוות- סקרנית.
נעמה
 |
| שקיעה ציורית ברגע שאחרי המפגש |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה