מפגש 10 - שושי גולדברג

איני מכירה את שושי באופן אישי. מכירה את שמה, פגשתי אותה בהרצאות ובעשיה מקצועית, ראיתי מרחוק. שמה מתחבר לי בעיקר למילבת.  מעולם לא אחת על אחת. מוזר לראיין ראיון אישי ואינטימי עם מישהי שאיני מכירה בכלל. מניחה שהמבוכה הדדית.

מתמקמות,  באופן טבעי במשרדה של שושי. סיון ואני  גילינו שנוח לשתינו להתחיל בשאלה פתוחה לגמרי – איך התחלת? בינתיים עבד לנו - מהשאלה הזו בד"כ מגיעות למקומות אחרים לגמרי.

בוחרות להתחיל באותה צורה, מעבר להתחלה כל השאר ייחודי למפגש עם שושי. הפעם מציף אותי במחשבות ערכיות, מהותיות ועל תפיסות עולם.

על מה חשבתי היום?

שושי מתחילה בסיפור המקצועי שלה. הפרק המקצועי הראשון שלה החל בפסיכולוגיה, תואר אותו כבר סיימה בשנת 1974. תואר ראשון בריפוי בעסוק ב1979. שם מתחיל הסיפור המקצועי  שלה, אבל ברור לי שמי היא כשושי המרפאה בעיסוק החל הרבה קודם לכן.

תובנה 1: על שני קצוות הרצף - הבלבול שבדיכוטומיה

שושי עסוקה  מתחילת הדרך האישית שלה בסוגיית העצמאות. משתפת אותנו בכנות רבה במסע האישי שלה במאבק עיקש ויומיומי על עצמאות תפקודית בכל מחיר עד לעיתים יתר על המידה. משתפת בנקודות חיים שונות בהתמודדות שלה עם הפוליו, עושה שימוש בידע אישי כדי לשתף אותנו באותן תובנות אישיות שלה שבנו את מי שהיא כאיש מקצוע על ערכיה וסגנונה הייחודי. מציפה שיח שמציב סקלה בין עצמאות ואוטונומיה, בין רצון טוב והגנה להגנתיות יתר. כמה קל להתבלבל  בין הקצוות הללו של הסקלה.  מה היא המטרה ומה האמצעי. האם המטרה היא עצמאות בתפקוד בכל מחיר, או אוטונומיה בעצמאות. נשמע דומה אך בערכיו כל כך דיכוטומי. הזכות הבסיסית של האדם  לאוטונומיה בבחירה בין  מה חשוב ומה פחות, ומה המרכיבים בתפקוד שמשמעותיים עבור האדם, לעומת עבור משפחתו, הארגון שבו הוא נמצא, המטפל. הבדל שלעיתים יוצר את ההבדל המרכזי בכיוון הטיפול, אך גם  ישפיע  על הקשר והקבלה אחד את השני אדם והוא איש המקצוע, את האדם והוא המטופל ולהיפך.

תובנה 2: כוח לשינוי - רגש

שושי מחדדת את השאלה - מהי יניע אדם לשינוי.

שושי מייצגת עבורי שטח.  ואנשי שטח כך גילנו במסע שלנו מביאים איתם את האנשים.

שושי מתבלת כל רעיון בסיפור על אדם. משתפת אותנו בכל כך הרבה סיפורים על אנשים שהגיעו למילבת, ודרכם מתארת לנו כיצד מגלה צורך. כיצד מעוררת אצל האדם את הצורך בשינוי.

למשל, אותו אדם משכיל ורהוט שמשלם מחירים כבדים על בחירתו לשבת על כסא גלגלים רגיל ולא ממונע ונלחם עליו ללא שום רציונל מקצועי או תפקודי לכאורה. ועל אותה אישה שמתקשה לעבור בפרזודור מילבת ולהגיע למשרדה של שושי בשל קושי ברור  בהליכה, אך מסרבת לשקול עזרה בניידות ועוד ועוד. דרך הסיפורים הללו ממחישה לנו את הצורך לעסוק במקומות הרגשיים שבו נמצא האדם. הרי לשושי ולאנשים הללו ברור הרציונל, וברורים היתרונות. אך לא אלו בלבד הם שמאפשרים את השינוי בבחירה ובהחלטה. אלא מרכיבים רגשיים כמו תפיסה וזהות עצמית, וכל כך הרבה משמעויות אישיות נוספות שממלאות את ההחלטה הזו. ואנחנו חייבים לתת עליהם את הדעת.  אין לנו את הלגטמציה להשאיר את המרכיבים הללו מחוץ לחדר, מכיוון שהם מלווים את האדם לתוך החדר למפגש הטיפולי. הם חלק מהתפקוד מהעצמאות בתפקוד, מהיכולת לאוטונומיה בתפקוד- ולמשמעות העמוקה של אלו.

שושי  מרחיבה  ומתייחסת לחלום של האדם. מתארת אנשים עם מוגבלויות  קשות ומורכבות, ועל החשיבות בשיח על החלום של האדם. לא, היא לא מדברת שאיפה או רצון היא מדברת חלום.

היא מדברת ואני מתרגשת.

עסוקה בעצמי בסוגית החלום ובקושי לדבר את המונח, להתחבר אליו, להכיר בחשיבותו. שומעת כל כך הרבה מסטודנטים ואנשי מקצוע  ביקורת על השימוש במונח חלום ולעיתים חשה אף הרמת גבה מעין, מסר סמוי שאומר – באמת? חלום?

והנה שושי מדברת על חלומות של אנשים. לא גדולים בעיני רוב האנשים. חלומות שלחלקינו נראים יום יומיים  קטנים מידי מלהקרא חלום – כמו נניח  לאכול גלידה, לבחור טעם. אבל עבור אותו אדם שכל חייו בחרו בשבילו, והגנו עליו מכל בחירה שעלולה להביא למפח נפש, הגנו עליו גם מהבחירות הגדולות אך גם מהקטנות, היומיומיות. אט אט  אלו הופכות להיות בלתי מושגות, לא אפשרויות, לא מושגות. האפשרות בקיום שלהם היא לעיתים בבחינת חלום משמעותי ומניע. שושי  מתארת את התפקיד שלה כמרפאה בעיסוק לעורר את החלום הזה, את אותו כוח מגייס ודרכו לעבוד על תפקוד על קידום החלום.

איך עושים את זה,  איך את עושה את זה - אני שואלת. שושי  מהרהרת שניה ומתארת את עקרון הגם. אדם שנכנס  בין כותלי מלבת בא כבר עם צורך, כך היא מסבירה. הוא לא מגיע במקרה. לא תמיד ידע להסביר מה הוא מבקש, אבל הוא מגיע. והיא, צופה, מתצפתת, מעריכה כבר מכניסתו בדלת ביצועים ומיומנויות. אט אט חושפת אותו לאפשרויות חדשות שיתכן שלא בא עבורם, ולא מעיז לקרוא להם בשם אולי כי אינו מודע לקיומם. והיא מזמינה אותו במעין אגביות - אתה יודע, כך היא מספרת לו,  נכון שבאת עבור.....אבל יש גם.... וגם ...וגם ....רק תדע יש גם. והוא לעיתים לא יחזור יותר, ולא ייקח , אבל פעמים רבות יחזור בגלל אחד מה"גמים".

תובנה 3: מה בין מטרה לאמצעי

כל כך הרבה נושאי מהות עולים בשיחה.

אך תמה רוחבית עולה שוב ושוב. החזרה למה בין אמצעי למטרה ובחשיבות בדיוק שלהם.

עולה ומתחדד מחדש  כאשר מדברת על מקומו של המקצוע היום. שושי מתארת את האמבוולנטיות שיש לה ביחס לטכנולוגיות החדשות והנגישות הקלה שיש לכל בעל מקלדת  לידע.  הרי כל אחד היום חשוף לידע ויכול לעשות בו שימוש בקלות יתרה. חשוב, כך היא מציינת מכיוון שהנגישות לידע מאפשרת שיח פתוח על  מוגבלות ושילוב בקרב הציבור. אך מאידך מוטרדת שושי מהמחיר של אותה "נגישות יתר" , מחיר שטחיות לעומת העמקה. ציבור שחש שידע שטחי מספיק לו כדי למצוא מענים. היכולת שלנו כמרפאים בעיסוק, כמקצוע , היא היכולת לנתח לעומקו של דבר את צרכיו המדויקים של האדם ולפתח עבורו את אותו פתרון ייחודי לצרכיו שלו. הכוח שלנו בליווי התהליכי שנספק לו לאור המעקב וההכרות הרחבה שלנו עם האדם וסביבות החיים שלו. לעומת יצירת אמצעי טכנולוגי צבעוני ויפה אך שאינו לוקח בחשבון כל כך הרבה  מרכיבים.

שעה וחצי של שיח עם שושי מציפים בחדר כל כך הרבה הישגים מקצועיים לצד כל כך הרבה אתגרים. חלקם ערכיים ומהותיים באופן שבו אנחנו תופסים את המקצוע.  נושאים כמו שינויים חברתיים, הקושי בשילוב אמיתי ועוד ועוד.

מסיימות את השיח בשאלה הקבועה-מה עלינו לעשות בעתיד? פנינו לאן? שושי מציעה לנו לשמור על האיזון והכבוד בין ותיקות וצעירות, רב דוריות  שוב גם וגם. לכל אחד יש את הכוח והחשיבות. אחד לא בא על חשבון השני.

כל כך הרבה כבוד יש וקבלה יש במסר הזה. גם וגם....

יוצאות מהפגישה, המון חומר למחשבה, מלאה באופטימיות וכבוד, גם וגם.

נעמה

דלפק הכניסה במילבת

את שושי אני זוכרת מהתואר הראשון, מרפאה בעיסוק שבצורה הכי קונקרטית המחישה לנו את חשיבות הנגישות, פשוט כי היא לא יכלה לעלות לבמה בכיתה. למי שמכיר או שמע את שושי ברור שזה לא הפריע לה להעביר את שרצתה להעביר. מאז ועד היום שמעתי אותה בהזדמנויות שונות, בשנה שעברה לא מעט בקורס של מורשי נגישות השירות וביניהן מספר פעמים בביקורים במילבת. תמיד מפתיע אותי שאנשים לא מכירים את מילבת, ובעצם זה מפתיע כמו שזה מפתיע שאנשים לא יודעים מה זה ריפוי בעיסוק. דברים שכל כך ברורים לי מבחינת הנוכחות שלהם והצורך בהם. 

הפעם המפגש עם שושי אחר, שתיים על אחת, אורחות אישיות במילבת ולא קבוצה. כבר בכניסה הדלת נפתחת מאליה, מפתיעה אותנו ומזכירה לאן הגענו. שלל האמצעים הנמצאים בכל פינה במבנה הקטן השוכן בתוך המתחם הענק של תל השומר, והשיחות במסדרון בין אנשי הצוות על פתרון כזה ואפשרות אחרת מחזקים את התחושה שהגענו למקום שבמהותו מכוון ליצור כדי לעזור. מקום שהדלת בו נפתחת, לא רק קונקרטית, לכל אחד.

וגם שושי כזו, בחיוך, בהומור עדין ובשיח מעמיק היא מכניסה אותנו אל חייה המקצועיים והאישיים ומתארת לנו דרך לגמרי לא טריוויאלית או ידועה מראש. בלי לחשוב יותר מדי היא עונה לנו על שאלת ה"למה ריפוי בעיסוק" - שתפסה את המקצוע כמשהו אקטיבי, ובראיון הקבלה אי שם בתחילת הדרך אמרה שהיא מבינה שצריך ראש, ידיים ולב ואת אלו היא יכולה לתת. בהמשך היא מצביעה על יכולות נוספות אליהן נצרכה ושהקושי בהם התוו את הקריירה המקצועית שלה, היא אפילו מדברת על כך שמילבת בהתחלה הייתה סוג של פשרה, איזו הבנה שהיא צריכה עבודה שהיא יכולה פיזית לקחת על עצמה. אבל נראה שהאתגרים או המחסומים לא מרתיעים אותה, להיפך, גורמים לה ליצור ולהפוך את ה"פשרה" למשימת חיים, את חווית התלות בזמנים שהיא עצמה מאושפזת ומרותקת למיטה, ללמידה על מה משמעותי בדמות המטפל ומה לא נכון וראוי לדעתה.   

ואי אפשר שלא להיות במילבת ולא להתייחס לאמצעים, לכלים המסייעים, הטכנולוגיות החדשות והטכנולוגיות הוותיקות. Low-tech ו-High-Tech לכל צורך ולכל דורש. כלים למכביר מספקת לנו המציאות שאנו חיים בה היום, הפיתוח האדיר שמתרחש כל שניה ושניה ברחבי הגלובוס. ועדיין אם מסתכלים במקצועות שכנראה לא הולכים להכחד בקרוב דיי ברור שריפוי בעיסוק הוא לא אחד מהם. מהסיפורים של שושי גם דיי ברור למה. היא מספרת על איך היא "מוכרת" לאנשים פתרונות שלאו דווקא אליהם הם התכוונו כשנכנסו בדלת, או הרימו את הטלפון. איך מתוך שיחה על הצורך איתו הם באו היא מגיעה לצרכים רחבים ולפעמים אף יותר משמעותיים. כמעט כל סיפור כזה נגמר ב"אנחנו בקשר טוב" ו"הוא עכשיו מתנדב אצלנו כדי לעזור לאחרים". עשייה שהיא מעבר לאחד על אחד טכני, נקודתי, אלא טיפה שיוצרת אדוות לרוב. המרכיב האנושי כל כך נוכח בעדייה הזאת, זה לא רק להתאים אמצעי, זה לקחת את האמצעי ולבנות את האמונה של האדם שהוא יכול לבחור, שיש אופציה לחיים משמעותיים. ואם אמרתי מקודם ששושי "מוכרת" פתרונות - אז זה המוצר. הכלי הוא רק עוד אחת מהדרכים.

סיון

סלפי כניסה למילבת